הומור שחור

הומור שחור

הומור שחור הוא תת-ז’אנר של קומדיה וסאטירה אשר עוסק בנושאים ואירועים רציניים ביותר כמו: מוות, רצח המונים, חולי, שיגעון, טרור, שימוש בסמים, אונס, מלחמה וכו’. בהומור שחור ישנם בדרך כלל אלמנטים של אירוניה או אפילו של פאטאליזם – כך על-פי וויקיפדיה.

ונכון, הערך הכבד בוויקיפדיה מראה שאפשר להיכנס לדיון כבד לא פחות בקשר להומור שחור – האם הוא לגיטימי? האם מותר לצחוק על כל דבר? האם חשוב שבדיחות לא יפגעו באיש ויהיו פוליטיקלי קורקטיות? האם יש בכלל דבר כזה ‘בדיחה סטרילית’ שאף אחד לא ייעלב ממנה? ואיך או אם בכלל להרשות לעצמנו לשלב הומור שחור בשיחה ובבדיחה? בהחלט אפשר לדבר על כך שעות, אבל למה להיכנס לכאב הראש הזה אם במקום לחפור אפשר פשוט להיות קלילים, לספר בדיחה מעולה עם הרבה הומור שחור ולהצחיק ממש את כל מי שמקשיב לכם. הבחירה בידיים שלכם בלבד (וכפי שהיה אומר מי שמשתמש שבהומור שחור – היא בידיים שלכם אלא אם כן אתם קטועי גפיים).

באופן מפתיע הרבה פעמים דווקא מי שמתבל את הבדיחות שלו בהומור שחור משחור הוא מי שמסתלבט דווקא על בעיות אישיות שלו. תופעה מוכרת היא שנכה, או שאדם שהיה מעורב באסון, מי שחווה שכול וכדומה הוא מי שמספר בדיחות שחורות, או בשמן הנוסף ‘בדיחות מקבריות’. לפעמים מאוד מביך בהתחלה להקשיב, למשל לאדם עיוור מספר בדיחות הומור שחור על עיוורון ועושה לכאורה צחוק מעיוורים, אבל אם חושבים על הדברים לעומק מתברר שזו כנראה דרכו של האיש להתמודד עם הקושי, החריגות והשונות. ובוודאי שכשהדברים באים ממי שמכיר את הבעיה ממקור ראשון מותר להצטרף אליו עם צחוק והומור שחור עצמי, ועצה שלי – אתם יכולים אפילו להחזיק לכם במלאי איזו בדיחה עצמית עם הומור שחור (למשל על המראה החיצוני שלכם, אם יש בו משהו שאנשים נוהגים ללעוג לו, כמו גובה, משקל, פצעי בגרות וכדומה), ולשלוף אחת כשיש קרח עבה לשבור, או כשאתם פוגשים אדם מוגבל שאוהב להשתמש בהומור שחור על מוגבלים אחרים כמותו.

אבל תמיד זכרו – גם כשהעולם הופך לקשה ואכזר הכי חשוב לא לשקוע, ולהקפיד לקחת את הדברים בקלילות, לא להיות מדי רציניים, ולצחוק. תמיד לצחוק בקול רם על הכל.