בדיחות על מרוקאים

בדיחות על מרוקאים

טוב, כבר סיכמנו שאנחנו מאוד אוהבים לצחוק על כל מה שהוא ציורי וצבעוני. וכנראה לכן, למרות שהגלויות התקבצו למדינתנו הקטנה כבר לפני יותר מ-60 שנה, עדיין הנושא הכי פופולארי לבדיחות אולי הוא בדיחות על עדות בכלל, ועל מרוקאים בפרט. למה? ככה! כי זה כיף. זה הכל. אין איזה אמת בבדיחות על מרוקאים, בסופו של דבר מדובר על שטויות גמורות. אני מכיר אישית מרוקאים טבעוניים שלא יגעו בחריימה גם אם יאיימו עליהם עם סכין, כמו שאנחנו מאמינים שמקובל בעדה  אבל הבדיחות על המרוקאים כנראה מחזיקות מעמד כבר שנים סתם כי הן מצחיקות וזאת סיבה מספיק טובה.

קחו למשל שתיים מהקלאסיקות של בדיחות על מרוקאים:

איך נפתח ספר בישול מרוקאי? “קודם כל תירגעי”

איך מודיעים לחייל מרוקאי שאמו נפטרה?
מפקד: “אזולאי, עכשיו, תורנות כלים!”
אזולאי: “למה מי מת?”
מפקד: “אימא שלך”.

אז מה עושים את המרוקאים לכאלה פופולאריים בכל הנוגע לבדיחות וסיפורים מצחיקים? מן הסתם סוד הצלחתן של בדיחות על מרוקאים דווקא טמון בצבעוניות של בני העדה ובנטייה שלהם לתגובות דרמתיות גדולות מהחיים. רוב המרוקאים או מרוקאיות אינם מהסוג הנחבא אל הכלים, הם קולניים, תוססים, מוגזמים בתגובותיהם, ועושים מכל דבר עניין. אל העובדות הכוללניות האלו תוסיפו את הנתון שלרוב המרוקאים יש משפחות מרובות ילדים ולכן נוצרים במשפחות שכאלו המון רגעים של דרמה על דרמה על דרמה והנה לכם חומר גלם מעולה לבדיחות על מרוקאים, כאלו הקשורות למטבח ולבישול, ליחסים בין הנפשות הפועלות במשפחה או בין גברים לנשים, למבטא המרוקאי, לקשרים הצרפתיים הענפים, למימונה, לעלייה לארץ ועוד ועוד. יש מסתבר המון על מה לצחוק כשמתעסקים בסטריאוטיפים עדתיים והבדיחות על מרוקאים מספקות ללא שום ספק הרבה רגעי צחוק ונחת לכל מי שהומור עדתי עושה לו את זה.

לאלו שיטענו שבדיחות על מרוקאים עלולות לפגוע ולא מקובלות, ולשואפים לפוליטיקלי קורקטיות, נזכיר את אבנר דן ויעקב כהן, בדרני מרוקאים מאוד מצליחים ומפורסמים, שעשו קריירה שלמה מסיפור בדיחות ודאחקות על מנהגי העדה, על הילדות כמרוקאים, ועל שאר עניינים שקשורים במרוקו ובתרבות המרוקאית. אם להם מותר, אז בטוח שגם לכם.

אז תרבחו ותסעדו והכי חשוב – תצחקו!